גזר דין בתיק ת"פ 24993-06-12

1.         הנאשם לפניי הורשע, על-פי הודאתו בעובדות כתב האישום, בעבירה של שוד בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 402(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: " החוק").

2.         על-פי המפורט בכתב האישום, ביום 04.06.12 סמוך לשעה 10:00, ישבו איליה רושרוש (להלן: " המתלונן") ובן משפחתו מנסור מנסור (להלן: " מנסור") על ספסל ציבורי בנצרת עילית (להלן: " הספסל") ושוחחו. באותה עת, הייתה בידו של המתלונן שקית ובה, בין השאר, תיק המכיל כסף מזומן בסך 10,000 ש"ח ושיק על סך 3,445 ש"ח (להלן: " השקית").

כעבור מספר דקות, הגיע הנאשם לספסל והחל לשוחח עם המתלונן ומנסור. בשלב כלשהו שאל הנאשם את המתלונן מה יש בכיסיו. המתלונן השיב כי בכיסיו יש ארנק ולבקשת הנאשם הוציא את הארנק מכיסו. הנאשם תפס את ידו של המתלונן וניסה להוציא את הארנק בכוח מידו. המתלונן התנגד, אך הנאשם דרך על רגלו והצליח להוציא את הארנק מידיו בכוח. הנאשם בדק את תכולת הארנק, ולאחר שלא מצא בו דבר בעל ערך עבורו, שאל את המתלונן מה יש בתוך השקית. המתלונן השיב כי בשקית ישנם חפצים שונים וכן כסף אותו עליו להפקיד בבנק. הנאשם דרש מן המתלונן להראות לו את תכולת השקית, אך המתלונן סירב ואמר כי הכסף אינו שייך לו ועל כן אינו יכול להראותו לנאשם. הנאשם משך את השקית בכוח מידו של המתלונן, וכשהצליח לחטוף אותה מידיו החל לרוץ כשהשקית עמו. המתלונן ומנסור רדפו אחרי הנאשם אך זה הצליח להימלט.

3.         בדיון מיום 19.09.12 הודיעו הצדדים כי הגיעו לידי הסדר טיעון, ולפיו:

" הנאשם יודה בעובדות כתב האישום, יורשע בעבירות אשר יוחסו לו בכתב האישום. ב"כ המאשימה יעתור למאסר בפועל לתקופה של 30 חודשים בנוסף לעונשים נלווים וזאת בתנאי שהנאשם ישיב את סכום הכסף אשר נגנב ...ואילו ב"כ הנאשם יטען למאסר בפועל למשך 24 חודשים. היה וסכום הגניבה לא יוחזר, ב"כ הצדדים יטענו באופן פתוח. מבקשים לציין כי התקופות הנ"ל כוללות בחובם הפעלת מאסר מותנה שתלוי ועומד בן 6 חודשים".

בדיון מיום 10.01.13 הודיע ב"כ המאשימה כי " הנאשם ...בהתאם לסיכום, שילם פיצוי לבעל המאפייה בסך 10,000 ש"ח".

טיעוני הצדדים

4.         כאמור, המאשימה מבקשת להטיל על הנאשם עונש של 30 חודשי מאסר, וכן מאסר על תנאי, קנס כספי ופיצוי למתלונן.

לדבריה, הנאשם פגע בערכים חברתיים ראויים, בהם הגנה ע הקניין ועל שלמות גופו של אדם, ושמידת הפגיעה במקרה זה הייתה משמעותית בשל סכום הכסף שנשדד. הנאשם ביצע את העבירה לבדו והוא אחראי באופן מלא לתוצאותיה, הן בהיבט של הנזק הפיזי והנפשי שנגרם למתלונן והן בהיבט של הפגיעה הכלכלית.

המאשימה הפנתה לפסקי-דין בהם הוטלו עונשים של עד חמש וחצי שנות מאסר על נאשמים בעבירות דומות, וציינה כי בנסיבות דנן מתחם העונש ההולם נע בין 24 חודשי מאסר ל-5 שנות מאסר. בתוך מתחם זה ביקשה המאשימה להטיל על הנאשם עונש של 30 חודשי מאסר, בציינה  כי הנאשם התאמץ להשיב את הסכום אותו שדד, הודה ונטל אחריות על מעשיו ביום בו נחקר במשטרה. כשיקולים לחומרה ציינה את עברו הפלילי המכביד בעבירות אלימות ורכוש, וכן ציינה את הצורך באפקט הרתעתי, בשל קלות הביצוע של עבירות מסוג זה ובשל תדירותן.

עוד נאמר, כי לחובת הנאשם עומד עונש של שישה חודשי מאסר על תנאי שהוטל עליו בת"פ (שלום נצרת) 14196-02-11, עקב הרשעתו בעבירת איומים, וכאשר בחינה מהותית של עובדות כתב האישום מלמדת כי התנאי חל במקרה דנן.

5.         באשר לרכיב הפיצוי הדגישה המאשימה כי אין בהשבת הכספים שנשדדו להוות פיצוי, הן משום שהם אינם שייכים למתלונן ואין משום שלא מדובר ברכיב עונשי.

6.         הסנגור טוען כי נסיבות המקרה דנן אינן חמורות, שכן המעשים לא תוכננו, לא נעשה שימוש בנשק, מידת הפגיעה במתלונן היא קטנה וכספי השוד הושבו. עוד נטען כי יש להתחשב בכך שהנאשם הודה במעשים בהזדמנות הראשונה וחסך זמן שיפוטי.

באשר למדיניות הענישה הגיש הסנגור פסקי דין  בהם הוטלו עונשים של עד 20 חודשי מאסר, חרף נסיבות חמורות יותר, כשהאלימות שננקטה במקרה זה כוללת "בסך הכול" דריכה על רגלו של המתלונן וחטיפת השקית מידיו.

7.         לגבי כספי השוד שהושבו, טוען הסנגור כי "ההסדר הכיל רכיב פיצוי מוסכם של 10,000 ש"ח", ושהפיצוי אותו מבקשת המאשימה לפסוק למתלונן הוא נוסף על רכיב זה, למרות שהדברים לא צוינו במפורש במסגרת הסדר הטיעון.

באשר לנזקו של המתלונן טוען הסנגור כי המאשימה לא הביאה ראיות בקשר לכך, ולכן אין מקום שבית-המשפט יתייחס לנושא. הסנגור אף הגיש את הודעתו של המתלונן מיום 05.06.12, מתוך כוונה להצביע על מעשיו של המתלונן לאחר האירוע המתואר בכתב האישום, כשלדבריו אילו היה המתלונן ניזוק מן המעשים לא היה פועל כמתואר. לפיכך, הוא מבקש שלא לחייב את הנאשם בתשלום פיצוי. כן הוא מבקש להימנע מהטלת קנס, וזאת בשל העובדה שהנאשם היה עצור מזה זמן רב והתקשה לגייס את הכספים שהשיב.

8.         הנאשם הביע צער על מעשיו.

דיון והכרעה

9.         על החומרה הכרוכה בעבירת השוד עמדו בתי המשפט לא אחת, תוך אמירה ברורה כי היא מצדיקה הטלת עונש של מאסר מאחורי סורג ובריח, נתון עליו אין הצדדים לפניי חולקים. חומרת המעשים נובעת מן הסיכון הנובע מהם לביטחונם האישי של אזרחים תמימים ומן הפגיעה בכבודם ובקניינם (ע"פ 5901/10 גולקו נ' מדינת ישראל (17.5.11)). על בתי המשפט מוטל לפעול לביעורם של מעשים מעין אלה, אשר פגיעתם אינה מוגבלת לקורבן הספציפי אלא מתפרסת על כלל הציבור, באשר הם זורעים תחושה של פחד וניכור המאיימת על מרקם החיים הן במישור האישי והן במישור החברתי.